פסק-דין בתיק ת"ק 13466-03-13

1.         התובע נסע במכוניתו בנתיב אמצעי, מתוך שלושה נתיבים, בנסיעה איטית בשל העומס שהיה בכביש.

            לפני רכב התובע נסע רכב ומונית שהייתה נהוגה בידי מר אהרון בורוכוב (להלן:"הנתבע") אשר נסעה משמאל לרכב התובע החל לסטות ימינה במטרה לעבור לנתיב ימין, למרות שנתיב זה לא היה פנוי.

            לטענת התובע, פגעה המונית בחלקו הקדמי של רכב התובע - זאת תוך מעבר מנתיב לנתיב וכתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקים בסך של 5,598 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 4,130 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך 468 ש"ח ועוגמת נפש בסך 1,000 ש"ח.

            מאחר והתובע סבור, שהאחריות לגרם הנזק רובצת על הנתבע, מבקש התובע לחייב הנתבעים לשלם לו את נזקיו הנ"ל.

2.         א.         הנתבע הגיש כתב הגנה, בו מבקש הוא לדחות את תביעת התובע, זאת משום שהוא סבור, שהאחריות רובצת על התובע, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות:

                        א)         הנתבע נהג במונית בזהירות ובמהירות המותרת בנתיב האמצעי ובאותה עת היה עומס תנועה בכביש. לפתע הבחין הנתבע, כי בנתיב הימני שהיה עמוס במיוחד, הגיח לפתע ובמהירות רכב הנהוג בידי התובע ונכנס לנתיב שבו נהג הנתבע - זאת מבלי לוודא, שהדרך פנויה ומבלי לאותת ובעשותו כן, פגע רכב התובע בחלקה הימני של המונית וכתוצאה מכך נגרם נזק קל למונית.

                        ב)         כמו כן, מכחיש הנתבע את גובה הנזק הנטען על ידי התובע ואם נמצאו נזקים ברכב התובע, הרי שנזקים אלה לא נגרמו כתוצאה מהאירוע נשוא כתב התביעה, אלא מגורמים אחרים שאינם קשורים לאירוע זה.

            ב.         הכשרה הגישה כתב הגנה - בנפרד מכתב ההגנה שהגיש הנתבע- ובעצם חוזרת הכשרה על העובדות, שהעלה הנתבע בכתב הגנתו.

3.         לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, את עדויות הצדדים וחומר הראיות הנוסף ולאחר ששקלתי חומר זה, הנני להחליט כדלקמן:

            א.         אין מחלוקת בין הצדדים, שבמועד שנסעו שתי המכוניות היה עומס בכביש, שכן כך טוען התובע בכתב התביעה וכך גם טוען הנתבע בכתב ההגנה.

                        למעט, עובדה מוסכמת זו, מסכים אנוכי לטענת הכשרה - כפי שטענה זו באה לידי ביטוי בכתב ההגנה - שמדובר בעדות מול עדות ובשתי גרסאות השונות זו מזו ולכן, יש לבחון עדויות אלו מול הראיות החיצוניות אשר צורפו לכתבי הטענות ולהכריע בדבר שאלת האחריות לגרם התאונה.

            ב.         א)         אם אכן, שני הצדדים מסכימים שהיה עומס בכביש והנסיעה הייתה איטית, אזי לא מתקבלת על דעתי גרסת הנתבע, לפיה למרות טענת הנתבע, שבכיוון נסיעתו של התובע היה עומס תנועה, בכל זאת ראה את התובע:

                                     " מגיח לפתע ובמהירות...ונכנס לנתיב שבו הוא נהג..".

                                    אם אכן, היה התובע מבצע סטייה זו במהירות ופוגע במונית, לא מתקבל על הדעת, שלמונית ייגרם נזק קל בלבד. (ראה סעיף 7 לכתב ההגנה של הנתבע).

                                    ג)          גם עדותו של התובע, על כי המונית סטתה ועברה מנתיב לנתיב - גם עדות זו אינה מתקבלת על דעתי, שכן אם התובע טען, שנתיב ימין לא היה פנוי ואם התובע טוען גם, שלפניו נסע רכב- לא הוסבר ולא הובהר כיצד בכל זאת, היה לה למונית המקום לעבור מנתיב לנתיב - בין רכב התובע ובין רכב שנסע לפני התובע.

            ג.          א)         מטענות הצדדים, מהראיות שהוצגו לבית המשפט ולאחר שבחנתי גם מיקום הפגיעות ברכב התובע, אני קובע, שאכן הייתה סטייה, אך הסטייה הייתה בו זמנית, הן של רכב התובע והן של רכב הנתבע ותוך כדי סטייה זה כלפי זה והתקרבות היתר בין שתי המכוניות - נפגעו שני רכבים באותם מקומות שפורטו בחוות הדעת של השמאי מטעם התובע ובאותה שריטה הנטענת על ידי הנתבע, שראה במונית.

                        ב)         אשת התובע, הייתה עמו במכונית בעת קרות האירוע והוא העדיף שלא להעיד אותה וכך גם היו במונית הנתבע נוסעים וגם הוא לא מצא לנכון להביא אף עד על מנת לתמוך בגרסה זו או אחרת.

                                    זאת ועוד, שני הצדדים פרטו את אירוע התאונה על גבי תרשימים, שהוגשו לבית המשפט (ת/1, נ/1) וגם ההסברים על גבי אותם תרשימים על מיקום נסיעתו של כל אחד מהם ועל גרסת כל אחד מהצדדים על מיקום הסטייה של זולתו, מחזקת את קביעת בית המשפט, שאכן התאונה אירעה תוך התקרבות יתר של שתי המכוניות זו אל זו ולכן, במקרה כזה יש להשית האחריות על כל אחד מהצדדים ולחלק האחריות באופן כזה, שכל אחד מהם יישא באחריות בשיעור של 50%.

            ד.         התקרבות היתר בין שתי המכוניות אירעה גם בשל הסיבה, שלמרות שעל פי העדויות, נסעו הרכבים תחילה זה לצד זה - הנתבע בנתיב האמצעי ואילו התובע בנתיב הימני- בכל זאת עולה מעדויות הצדדים המעורבים בתאונה, שאף אחד מהם לא ראה את הרכב שנסע במקביל אליו.